החלטה בתיק בע"מ 5003/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י. שטופמן) בע"מ 1047/03, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה תל אביב.

2.        המבקש והמשיב הינם אחים. המחלוקת ביניהם היא האם נכרת הסכם מכר ביניהם, אשר בגינו יש להורות על העברת זכויות המשיב בנכס מקרקעין לשמו של המבקש, והאם כספים ששולמו על ידי המבקש למשיב ניתנו על חשבון רכישת הזכויות בקרקע או בגין דמי שכירות.

           ביום 24.10.1986, חתם אביהם של הצדדים על עסקת מתנה, על פיה מועברות זכויות החכירה שהיו לו בחלקת מקרקעין הידוע כגוש 5025 חלקה 262 ברחוב דוד המלך 23, ראשון לציון (להלן: המקרקעין), במתנה על שמם של שני הצדדים בחלקים שווים. בעקבות עסקת מתנה זו, גובש הסדר פיצויים לאחים האחרים, אשר אושר בבית המשפט המחוזי בתל אביב במרץ 2001. על המקרקעין ניצבת דירת מגורים בה מתגורר המבקש ומשפחתו, וכן 4 יחידות דיור נוספות המושכרות לאחרים. המבקש ניהל את ענייני השכרת יחידות הדיור בבנין, בעוד המשיב התגורר בארה"ב.

3.        המבקש טען כי העביר למשיב כספים בשיעור 36,554 דולר כחלק מהתמורה במסגרת חוזה המכר שנכרת בין הצדדים. המשיב טען כי אכן קיבל כספים כאמור, אולם אלה משקפים את חלקו בדמי השכירות כבעלים משותף של המקרקעין ואין להם כל זיקה לעיסקת המכר שלא נתגבשה לכלל עיסקה מחייבת. בית משפט השלום, לאחר ששמע ראיות, קבע כי יש לאמץ את  גרסת המשיב לפיה לא נכרת הסכם מכר מחייב בין האחים והתשלומים ששולמו על ידי המבקש למשיב הינם כספים על חשבון דמי שכירות. הוא פירט בהרחבה את נימוקיו למסקנה זו. אי לכך, דחה את התביעה בשאלות אלה.

4.        המבקש ערער על קביעות אלה לבית המשפט המחוזי וטען כי טעה בית משפט השלום בקובעו כי בין הצדדים לא נכרת הסכם מכר מחייב. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לאחר שניתח את תוקפו המשפטי של זכרון הדברים נ/1 מיום 7.7.94 בין המבקש למשיב. הוא הגיע למסקנה כי המסמך לא קיבל תוקף משפטי מחייב מאחר שהיה בו תנאי מתלה אשר היתנה את תוקפו בכך כי הסכם פשרה בין האחים יקבל תוקף של פסק-דין. משלא הושג הסכם פשרה כזה, לא נתקיים התנאי המתלה שעמד בבסיס זכרון הדברים. כן קבע כי החסר בחתימת המשיב על המסמך מעיד אף הוא על העדר כונה ליצור יחסים משפטיים והעדר גמירות דעת ומסויימות. על קביעות פסק דין זה מתבקשת רשות ערעור בערכאה זו.

5.        בבקשתו, חוזר המבקש על עיקרי טענותיו בפני ערכאת הערעור. גרעין טענותיו מתמצה בכך שהערכאות הקודמות טעו בכך שקבעו כי לא נכרת הסכם מכר מחייב בין הצדדים, וניתחו לטעמו בדרך לא נכונה את מסכת הנסיבות הרלבנטית. לחילופין נטען כי על בית המשפט לפסוק השבת כספים ששילם המבקש למשיב או לאפשר את קיזוזם.

6.        דין הבקשה להידחות, משאין היא עומדת באמות המידה המקובלות למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. המדובר הוא בקביעות עובדתיות על רקע ניתוח מערכת נסיבות פרטנית הקשורה בשאלה האם נכרת הסכם מכר מחייב בין הצדדים, והאם שולמו בגין המכר כספים על ידי המבקש למשיב. שתי הערכאות הקודמות ניתחו שאלות אלה במישור העובדתי ויישמו על קביעותיהן את הדין החל. מעבר לעניינם הפרטני של הצדדים, לא עולה כל שאלה בעלת תוכן עקרוני כללי המצדיקה דיון בערכאה שלישית (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ, פד"י לו(3) 123). אשר לדרישת ההשבה או הקיזוז של כספים ששילם המבקש למשיב - ענין זה הוכרע בידי הערכאות הקודמות כאשר נקבע כי הכספים שולמו על חשבון דמי השכירות. בשאלה זו, שגם היא בגדר ענין עובדתי גרידא, אין משום עילה למתן רשות ערעור.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ט"ז באייר תשס"ה (25.5.05).

                                                                                         ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: